יעקב אגם
תפיסת עולמו האמנותית בשורשיו הרוחניים היהודים ובשאיפתו לתת ביטוי אמנותי ליהדות כתפיסת עולם ערכית ופילוסופית המאחדת בין תרבויות: “הכוח המניע ומקור ההשראה שלי הוא רצוני לבטא באופן אומנותי את מושג המציאות ביהדות, אשר שונה מזה הקיים בתרבויות אחרות ואשר לתפיסתי מעולם לא קיבל ביטוי אומנותי אמיתי”.
עבודותיו אשר מתוארות כ”סימפוניה חזותית” מאופיינות בדימויים מופשטים המבוססים על איקונוגרפיה יהודית-קבלית. ביצירתו מאפשר אגם לראות “מעבר לנראה” ולחוות אמנות שמשקפת מציאות של התהוות ותנועה תמידית – מציאות שלא ניתן לייצג אותה כתמונה בודדת אשר בה הדבר הקבוע היחיד בה הוא שינוי.