בין הצללים הוא מגיח, צומח מן הקרקע, מרומז, אפור פחמי, מימדיו המרובים, ההולכים ומתהווים מקנים לו מיסתורין, לא הכל גלוי, לא הכל חשוף, העיניים אינם מתרגלות, אינן משלימות נותרות ערות בנוכחותו משום שהוא מתיר רק רמזים ולא נחשף במלואו.
שולחן אוכל סופיה הוא פסל סביבתי אינטראקטיבי, הוא נוכח בחלל ומשפיע על הדינמיקה שבו, קובע שתחושת יוקרה ואנינות טעם יהיו תחושת הנוכחים והבסיס למפגשם.